סיפור קצר - 500 מילים בנושא: החיים בתוך הלולאה - מלחמה בתוך מלחמה.

"לדעתי זה ממש לא יפה שהם מרשים רק שני דפים לסיפור"

"למה זה לא יפה?"

"כי זה לא יפה, זה פשוט חוסם אותך מליצור סיפורים. כי ליצור סיפורים זה דבר כיפי. ואסור לך? זה דבר לא יפה. כאילו, למה מותר רק דף אחד לסיפור? דף אחד זה לא סיפור."

"כמה דפים צריכים להיות בסיפור?"

"עשר, לא יודע, עשרים. סיפורים וקומיקסים הם צריכים להיות ממש ארוכים"

"אני חושבת שזה בגלל שלאנשים קצת קשה לכתוב עכשיו, בגלל המלחמה. אז מציעים להם לפחות לכתוב משהו קטן וקצר, כדי לשמור על הכתיבה, שלא תברח לנו"

"למה קשה להם? הם פשוט יכולים לכתוב כל הזמן בממ"ד."

"וכשנגמרת האזעקה ואפשר לצאת מהממ"ד?"

"לא חייבים לצאת. אפשר להישאר בממ"ד ולהמשיך לכתוב."

"אז בעצם מה שצריך כדי לכתוב סיפור ארוך זה יותר זמן?"

"צריך פשוט ללכת לממ"ד. ופשוט לכתוב. אם יש אזעקה – אתה בממ"ד. אם היא נגמרה – תישאר שם ותמשיך לכתוב."

"ואז בעצם אתה מקבל סיפור ארוך"

"כן. אתה יכול לקבל הרבה זמן עד שתיגמר המלחמה"

"אז בעצם המלחמה נותנת לנו הרבה זמן לכתיבה"

"כן. אם נגמרת המלחמה ואתה עדיין כותב סיפור, אז פשוט תמשיך"

"ואם היא לא נגמרת?"

"אף פעם? אז פשוט אפשר יהיה להגיש את הסיפור כשתהיה הפסקת אש. אבל זה לא כל כך יעבוד נגד איראן"

"מה לא יעבוד?"

"הפסקת אש"

"אז מה נעשה?"

"פשוט נחיה בזהירות"

"אפשר לחיות ככה כל החיים?"

"לא. עדיין אנחנו יכולים למות, אבל אם ממש ניזהר או אם האיראנים ייכנעו, אז כן. אמא, נכון שהאיראנים רוצים לבנות את הטיל הכי גדול?"

"אולי"

"לא נראה לי שהם יצליחו, אמא. זה ייקח להם שנים והם ייכנעו. וננצח אותם עד אז, לפני שהם יסיימו לבנות את הטיל הזה. אני בטוח לגמרי"

"למה אתה בטוח שאנחנו ננצח?"

"לא יודע למה"

"מה בתוך הלב שלך גורם לך לחשוב שאנחנו ננצח?"

"כי פעם, האיראנים היו חברים שלנו ועכשיו הם לא. כי ראש הממשלה שלהם והמלך שלהם החליטו שהם שונאים אותנו. האיראנים עצמם, אלו שגרים בבתים כמו שאנחנו גרים בבתים, אוהבים אותנו, והם רבים יותר מהממשלה שלהם"

"אז מה זה אומר?"

"זה אומר שיש לאנשים הטובים יותר כח מאשר לצבא"

"אתה מתכוון שיש יותר כוחות טובים מאשר רעים?"

"כן. אבל אמא, למה האיראנים לא בוחרים ראש ממשלה אחר?"

"שם זה לא כמו כאן. אין שם בחירות. יש להם צבא שמכריח את העם לקבל שלטון כוחני"

"אז המלך שיש להם עכשיו זה המלך שהיה להם תמיד? הוא לא מת?"

"כשהמלך מת, הילד שלו הופך להיות מלך, וכשהוא מת הילד שלו הופך להיות מלך..."

"אז אם ייוולד יום אחד ילד שיהיה טוב, והוא יהיה המלך בסוף, והוא לא יהיה מרושע, אז אולי ככה תיגמר המלחמה?"

"אולי. ומה נעשה עד אז?"

"נהיה זהירים. אז אמא, למה את עדיין רוצה לכתוב קצת למרות שאת בממ"ד? אמא, מה את כותבת עכשיו?"

"אני אהפוך את השיחה שלנו לסיפור."

עדיין לא מצאתי את המילים להסביר לו, שכשהחרדה מקפיאה אנחנו צריכים צעדים קטנים.